גזר דין בתיק תו"ב 36584-11-09

בפרק העובדות שבכתב האישום צוין כי ביום 15.12.94, במסגרת ת"פ 502/94 הרשיע בית המשפט השלום בצפת את הנאשמת בעבירות לפי סעיפים 145(א)(2)-(3), ו-204(א) - (ב) לחוק התכנון והבניה ולתקנה 1(1) בתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז - 1967, וזאת בגין בניית בניין בבניה קשיחה המהווה שלד של בית מגורים בקומת קרקע בשטח 133 מ"ר  בחלק מחלקה 5 בגוש 13960 (כיום חלקה 51 בגוש 14148) בטובא - זנגרייה ללא היתר ובשימוש חורג. במסגרת גזר הדין ציווה בית המשפט על הנאשמת להרוס את הבניין תוך 24 חודשים, דהיינו עד ליום 15.12.96.  בבדיקה שנערכה על ידי המאשימה ביום 22.1.09 התברר כי הנאשמת לא השיגה היתרי בניה לבנין ולא הרסה אותו.

2.     בדיון ביום 15.4.12 הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום והורשעה על פי הודאתה בעבירה של אי קיום צו בית משפט. ביום 18.11.12 השמיעו באי כוח הצדדים את טיעוניהם לעונש.

טיעוני המאשימה לעונש

3.     בא כוח המאשימה הדגיש כי ביצוע העבירה על ידי הנאשמת נמשך 16 שנים וכראיה הציג את כתב האישום ואת גזר הדין שניתן ביום 15.12.94 על ידי השופטת נ' מוניץבת"פ 502/94 (מוצג ת/1). חומרת העבירה אף הוחרפה לאור המשך בניית שלד הבית והשלמתו לשם מגורים, מבלי שהוגשה עד היום בקשה למתן היתר בניה, כפי שמעידות תמונות משנת 1994 ומשנת  2009 (מוצגים ת/2 - ת/5) וכפי שעולה מדברי הנאשמת עצמה בדיון ביום 15.4.12.

4.     בא כוח המאשימה הדגיש כי בבנין נשוא כתב האישום מתגוררת לאורך השנים הנאשמת ביחד עם ילדיה הבגירים, ואין מדובר בקשישה החיה בגפה. לנוכח כל אלה הוא  ביקש לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס בגובה 120,000 ש"ח, מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות כספית שלא לבצע עבירות על חוק התכנון והבניה ותקנותיו.

טיעוני הסנגור לעונש

5.     הסנגור טען כי הבנין נשוא כתב האישום,  שבראשיתו היה שלד של מבנה למגורים, משמש לאורך השנים כקורת גג יחידה לנאשמת, שהינה ילידת 1942.  הוא הדגיש את מצבה הכלכלי הקשה, ובמיוחד את העובדה כי היא מתקיימת מקצבה מהמוסד לביטוח לאומי.

בהתייחסו לטיעוני בא כוח המאשימה טען הסנגור כי בפסק הדין מיום 15.12.94 לא נאסר השימוש בשלד, וכי התמונה שבמוצג ת/2שונה במיקומה ממיקום התמונות במוצגים ת/3 - ת/5 ולפיכך המסקנה שביקש בא כוח המאשימה לגזור מאותן תמונות איננה המסקנה המתבקשת.

הסנגור העלה על נס את מאמצי הנאשמת לפעול להסדרת זכויותיה בקרקע עליו ניצב הבנין, וטען הם משקפים את רצונה העז להסדיר את הבניה הבלתי חוקית. לאור כל אלה, הוא ביקש להסתפק בהטלת קנס שיהלום את יכולתה הכלכלית.

6.     לתמיכה בטענותיו הגיש הסנגור את המוצגים הבאים:

*      מכתבו מיום 26.5.11 למינהל מקרקעי ישראל בבקשה, בשם הנאשמת, לחכור את הקרקע עליה ניצב הבית נשוא כתב האישום ובו היא מתגוררת עם ילדיה (נ/1), בצירוף תצהיר והתחייבות (נ/2) וערבות בנקאית (נ/3).

*      קבלה בגין תשלום 2,888 ש"ח, על פי דרישת המינהל (נ/5).

*      אישורים של המוסד לביטוח לאומי על תשלום קצבת זקנה לנאשמת (נ/6), מהם עולה כי הקצבה החודשית בסוף 2012 הינה בסך 2,794 ש"ח, וכי בנוסף שולם מעת לעת אף  מענק חימום.

*      תדפיס יתרת חוב למועצה המקומית (נ/7).

7.     הנאשמת הסבירה כי היא מתגוררת בבנין לאחר שבעלה נטש אותה, אין לה מקום אחר לגור בו וכי היא נאלצה להשלים את הבנייה על מנת להגן על עצמה מהקור ומהגשם.

התמשכות העבירה

8.     במקרה שבפנינו, מאז 1996 ועד היום נמשכת הפרת הצו השיפוטי על ידי הנאשמת. ההפרה נמשכת אף מאז הגשת כתב האישום, לפני למעלה משלוש שנים. להתמשכות העבירה לאורך זמן ובמיוחד לאחר הגשת כתב האישום נודעה חומרה יתרה.